תוך כדי ימי הקורונה התפרסמה הזמנה לתחרות אדריכלים לתכנון מבנה לאקדמיה ללשון עברית מטעם האקדמיה ועמותת האדריכלים. 

בפרויקט הוגדר כמנווה האקדמיה ללשון עברית.

ההחלטה לגשת לתחרות היתה יחד עם מירי ודור חכם בן צבי, ואלינו צרפנו את יונתן לוי, מחזאי ובמאי, ואת מיכאל שדה, סטודנט (אז) לתואר שני בלשון עברית. 

תהליך פיתוח הרעיונות היה משותף והיה יצירתי ומרגש. 

הבנת הלשון העברית, והשימוש בשפה, יחד עם מוטיבים שונים שהגיעו מהספרות והמתנ"ך בעזרתם של יהונתן לוי
ומיכאל שדה, יצרו מגוון דימויים משמעותיים על השפה וצמיחתה מחדש, יחיד עם הקמת מדינה ישראל.
ההבנה של מבנה השפה, יצרה קשר מיוחד בין המבנה המתוכן לצורות הבניינים והפועלים בעברית.

 

העבודה על המנווה היתה מיוחדת בתפיסה של הקשר בין הנוף לאדריכלות, כך שהמבנה תוכנן בצורה הרמונית בתוך השטח. 

את ההדמיות הכינה דבורה גרינברג, ביד חופשית מתוך כוונה להציג חוויה מיוחדת של המבנה והחיבור שלו לסביבה ולשפה.